ברק ספורט - סיפורים אישיים



שמי רותם ,אני בת 38,אמא לשישה ילדים,חמישה מתחת לגיל 4.5 [למי שמתחיל לעשות חישובים, יש לי שלישייה]ואני עדיין לא מאמינה שאני-רותם שחר רצתי 10 ק"מ.
זה לא רק שאני לא מאמינה,כל מי שמכיר אותי כל השנים יודע שאני הייתי היו"ר הבלתי מודח של האגודה לשימור האנרגיה וכל מאמץ קטן היה בעיניי בלתי אפשרי ומיותר,בשביל מה המציאו את המכונית,לא חבל להתעלם ממנה?.
לפני 11 חודשים ילדתי את ביתי השישית אבישג בניתוח קיסרי, ניתוח טראומטי לגביי,אך עם זאת הבור שממנו אפשר היה רק לעלות,מהרגע שהגעתי לשולחן המנתחים כל מילה שנייה ששמעתי הייתה "OBESETY" [בלועזית זה לא נשמע מאיים הכוונה היא השמנת יתר קיצונית] כמובן שהגעתי עם סכרת הריון שמטופלת באינסולין והרבה.הניתוח ארך מעבר לרגיל, ההחלמה הייתה קשה מאחר והניתוח הסתבך ומצאתי את עצמי מטופלת יום יום במיון נשים של איכילוב במשך חודש. לאחר כל הטראומה הזו, החלטתי שלא עוד... הפעם אני אנסה להיות מהצד השני של המתרס,37 שנים ביליתי בלהיות שמנה,עכשיו אני רוצה אחרת ובוחרת אחרת, לא עוד יצר הרס עצמי, עכשיו אני משקמת את עצמי ואת בעיקר-בריאותי.

במקום לבזבז את הכסף על בגדים במידות גדולות ודברים אחרים,החלטתי שאני לוקחת לעצמי מאמנת כושר שתעשה לי קואוצ'ינג, וכך הגעתי אל המאמנת המדהימה אלי קורן שמלווה אותי מאז בימים טובים ובעיקר באילו שאינם, ובאה אליי הביתה בכל מזג אויר,בכל שעה שרק נוחה לי ולימדה אותי שהתעמלות זו לא מילה גסה,זה אפילו כיף!!! וכך אני מוצאת את עצמי כבר חודשים עושה הליכות,רוכבת על אופניים,ואפילו רצה,כן אני הפדלאה רצה ונהנית בכל רגע,עם מוזיקה טובה, ולא צריך יותר...

לפני כחודשיים אימי נפטרה לאחר 10 שנים של מאבק עיקש במחלה הארורה שאכלה אותה מבפנים. אימי שכל חייה ראתה לנגד עיניה את ביתה הולכת ותופחת וכל השנים ניסתה להניע אותי מלהרוס את עצמי ובריאותי ואני לא השכלתי להאזין אף לא לאחד,כאן המקום לפנות אליכם,אתם כל אותם אלו שמנסים לכפות את דעתכם על מי שהשמין-שייעשה דיאטה, אתם מבזבזים את זמנכם לריק,ההחלטה תבוא רק מהאדם עצמו,חבל על האנרגיות השליליות והכעס.

בזמן שישבתי שבעה חברות שבאו לנחם סיפרו על ההרשמה למירוץ ואחת מהן הציעה לרשום אותי,ומתברר שהיא אכן רשמה, אני שרצתי עד אז 4 ק"מ לא שיערתי שאוכל להדביק את הפער,אבל באגדות כמו באגדות,זינקתי לטרוף את המרוץ ביחד עם כולם ב24/10 ,הקילומטר הראשון היה סיוט, מאחר ונורא התאמצתי להדחיק את ההתרגשות אז עם ההזנקה עלה כל התת מודע למודע והתחלתי להבין שאני רצה במרוץ ולהתרגש והנשימה לא הייתה סדירה ואמרתי לעצמי איזו שטות מגלומנית זו הייתה,אבל לכל אורך אבן גבירול עמדו אנשים ומחאו כפיים ועודדו אותי כל כך,אז לא הייתה ברירה-מה עכשיו אני אפרוש? פאדיחה משהו לא? ואז אחרי הקילומטר השני אחותי ובעלה חיכו לי ועודדו וצעקו, יואו ממש התחלתי לבכות,עד שהנשימה הסתדרה אז עכשיו גם הגוש חונק בגרון? עכשיו ברור שאני חייבת להמשיך החברות והמשפה בסוף,וכך כמו גדולה [תרתי משמע] רצתי ובקילומטר התשיעי חברו אליי כל חברותיי המדהימות עם שלט גדול והרבה אהבה ועידוד וכובעים שעליהם רשום ROTEM-JUST DID IT " וליוו אותי בריצה עד סוף המירוץ. אני רוצה להודות לכם חברים טובים,משפחה וסתם כאלו שתמכו. אילולא התמיכה שלכם,לא הייתי מגיעה לזה. ותודה אחרונה לאמא שלי שכל המירוץ הסתכלה עליי מלמעלה בגאווה גדולה.אמא,אני עוד אהיה רזה ... אומנם מסע ארוך עוד לפניי,אבל אני לא אומרת נואש... המירוץ הזה מוקדש לך.
 

יש לכם סיפור אישי שקשור לספורט ויכול לתת השראה ועידוד לאחרים?
שילחו אלי!אפשר גם בעילום שם.



 
 

 
כל הזכויות שמורות ל"ברק ספורט" 2012

אופנת ספורט צנועה   |   בגדי ספורט למגזר הדתי   |   בגדי ספורט מעוצבים   |   בגדי ספורט צנועים   |   רצים דתיים   |   חצאיות ריצה   |   modest sport   |   running skirt

כתובתנו: מושב נחלים, ת.ד. 146   |   טל. 054-2070852